(אם אתם לא שומעים את זה באוזניות בפול ווליום, אל תטרחו)
פרצופים של גברים בגיל העמידה מביטים אלי מכל שלט חוצות ופינת רחוב עם אותיות דפוס שקר-כלשהו שלא באמת אכפת להם ממני. או ממך. רק תשים איזה פתק. ושהפתק יהיה בצבע הנכון. בצבע שלהם. צבע הכסף. בצע הכסף.
ביבי ייבחר או לא ייבחר. לא יכול לשמוע על זה יותר. עוד SMS בחירות אחד ואני שובר את הטלפון. לא איכפת לי אם הימנים/שמאלנים/מרכזיים/ערבים נוהרים לקלפי. נמאס לי לקבל הודעות דרמטיות מראש הממשלה. ומי זה לעזאזל סמיון גרפמן?? והבחירות, פאק הבחירות האלה. הן בחירות זעם ותועבה. אין דין ואין דיין. אין בעד, יש רק נגד. הכל כחול. או לבן. או הכל בעצם אדום. קורא לנו להתעורר. כולם מכפישים את כולם. מלחמת גוג ומגוג. והאזרח הקטן מה הוא מבין מהחיים שלו. העיניים שלו מסומאות מפייק ניוז, ופחד והסטה. אז איזה בחירה יש לו לאזרח הקטן? די, נשבר הזין מהבחירות האלה.
האמת שאני גיבור גדול בכתב אבל גיבור קטן מאוד בחיי האמיתיים. אכפת לי. וכשאני רואה את ביבי מיד מתחילה לי בחילה כמו כל ישראלי בצד הטוב של המתרס. וכל מי שבצד השני הוא מיד בוגד. או הזוי. או שקרן. היום כבר זרקת עגבניות על מישהו? השתתפת בהפגנה על איכות הסביבה/טבעונות/המועמד לאירווזיון? או הנחת תפילין?
אז אני כבר לא בטוח באיזה צד של המתרס אני. כי כל הצדדיות הזאת השאירה אותי חד צדדי. או א-צדדי (יש מילה כזאת???). אבל מצד שני, בכל זאת צריך לבחור ולא הייתי רוצה לגדל את הילדים שלי במדינה שבה ביבי הוא המלך. והתרבות היא תרבות של תת – תת חינוך, עם תת תרבות שמטפחת תת אנשים.
ולא, אין משיח בין נביאי השקר האחרים. אך כהמשך ישיר לתרבות שנוצרה כאן, הבחירות הן בחירות נגד. נגד מי אתה. אז עם לא מעט קיא בפה אני הולך להצביע כחול לבן. רק בתקווה שבהזזת המלך, יצוצו כל מיני אנשים, טוענים לכתר, שעד עכשיו פחדו שהמלך יערוף את ראשם.
קצת מוזר לי שאף דמות בכירה בהייטק הישראלי (לא, נפטלי בנט הוא לא דמות בכירה בהייטק הישראלי) לא נכנסה לפוליטיקה בצורה רצינית. אם כבר רוטציות בראשות הממשלה, אני מכיר שניים מההייטק שהייתי נותן להם כבר היום לעשות רוטציה בראשות הממשלה. עם אפס ניסיון בפוליטיקה אבל עם המון ניסיון בבנייה אמיתית, חמלה ורגישות.
יש משהו בבחירות שתמיד מזכירים בו את הילדים. נראה לי שגם אני הזכרתי אותם כמה שורות למעלה. בבליל המחשבות שלי שאני פשוט מקיא על המקלדת, אני לא ממש זוכר מה היה שורה אחת קודם… אבל למה מזכירים רק ילדים? למה זה תמיד בשביל עתיד ילדינו? אני אמנם קצת זקן, אבל מה עם העתיד שלי??
מה שעצוב זה, שככל שאתה סוגר את עצמך בתוך בועה, ככה החיים שלך יותר טובים. (מי לעזאזל זה הסמיון הזה? ואיזה מין שם יש לו?? הוא לא יכל לקרוא לעצמו אורן חזן?)
אבל הבועתיות משקרת ומשכרת. כיף לא לדעת ולטמון את הראש בחול. מודה שחייתי ככה תקופה. אבל לא עוד. איכפת לי ואני הולך להצביע. ואני גם הולך להתנדב. ולעשות דברים טובים למען האנושות. וללכת להפגנות. טוב, אולי לא להפגנות. מאוד חם ודביק שם ומלא גברים שלא שמים דיאודורנט.
לכו לבחור ביצ׳ס. ביי
נ.ב. תודה לכל מי שכתב, החמיא וביקש שאכתוב שוב. לא מובן מאליו.
21st century geek 